האמנים
הכירו את האמנים מאחורי היצירות
וצפו במגוון היצירות
האמנים
הכירו את האמנים מאחורי היצירות
וצפו במגוון היצירות
סשה לב, יליד אוקראינה (1968), הוא צייר ישראלי העוסק בנופים, פרחים וטבע. ביצירותיו, המשלבות אקריליק וצבעי מים, הוא מציג סצנות ריאליסטיות - פואטיות עם דגש על צבעוניות עשירה ואווירה שקטה. עבודותיו מוצגות בגלריות ונרכשות על ידי אספנים בישראל ובעולם.
סמי זילכה (נולד 1936) הוא צייר ישראלי המתמחה בטבע דומם שנע בין פיגורטיביות לריאליזם. בעבודותיו – שמן על בד או עץ – הוא מציג חפצים יומיומיים בהקשר נופי, עם רישום מוקפד ואווירה מעט שקטה ומטאפיזית. יצירותיו מוצגות ולעיתים גם נמכרות במכירות פומביות בארץ.
שמואל עובדיהו (1892–1963) היה צייר יליד אוקראינה, שלמד אמנות במינכן ופעל כמורה לציור בלודז׳ לפני עלייתו לארץ ישראל ב־1924. בעידוד ח"נ ביאליק השתלב בחיי התרבות המקומיים, וצייר נופי הארץ ותמונות מחיי היום־יום בסגנון ריאליסטי עם נגיעות רומנטיות ואימפרסיוניסטיות. הציג תערוכות במוזיאון תל אביב וזכה בפרס דיזנגוף ב־1938.
אליהו סיגרד (1901–1975) היה צייר ישראלי יליד ליטא, שלמד אדריכלות ואמנות בריגה ופריז. עם עלייתו לארץ ישראל ב־1925, יצר תפאורות לתיאטרון, לימד ציור בבתי ספר והשפיע על דור צעירים. סיגרד הציג בתערוכות בארץ ובעולם וזכה בפרסים חשובים, בהם פרס דיזנגוף. יצירתו התמקדה בנופי הארץ והווי אנשיה, בסגנון פיגורטיבי ריאליסטי עם צבעוניות עזה ושילוב בין מופשט לריאליזם.
ברוך אלרון (1934–2006) היה צייר ישראלי יליד רומניה, שיצירותיו שילבו ריאליזם מוקפד עם דימויים פנטסטיים וסוריאליסטיים. ציוריו, העשירים בסמלים ומוטיבים מיתולוגיים, הוצגו בתערוכות רבות בארץ ובעולם וזיכו אותו בפרסים בינלאומיים. עבודותיו נותרו כמפגש מרתק בין מציאות לחלום.
אנה טיכו (1894–1980) הייתה אמנית אוסטרית–ישראלית ידועה בזכות רישומיה המיוחדים של נופי ירושלים והרי יהודה, שנעשו בטכניקות עיפרון, פחם, דיו וצבעי מים. סגנונה מאופיין ברגישות לתאורה ולנוף, והיא הותירה לנו בית ויצירות כהוקרה לעיר שריתקה אותה — בית טיכו, כיום סניף של מוזיאון ישראל.
צילה לביוש (נולדה ב־1947) היא פסלת ישראלית, המתמחה בפיסול פיגורטיבי בברונזה. יצירותיה מתאפיינות בעוצמה, אלגנטיות ודינמיות, ומשקפות סצנות ואנשים בעלי נוכחות חזקה. עבודותיה הוצגו בתערוכות רבות וזוכות להערכה בקרב קהל ואספנים.
אביגדור אריכה (1929–2010) היה צייר ישראלי-צרפתי, ניצול שואה, שהתפרסם בציור פיגורטיבי ריאליסטי בעל דיוק טכני מרשים ורגישות לאור, צבע וקומפוזיציה. עבודותיו כוללות דיוקנאות, טבע דומם ונופי עיר, ונחשבות לחוליה מחברת בין האמנות הישראלית לזו האירופאית. יצירותיו מוצגות במוזיאונים מובילים ברחבי העולם.
שמואל בק (נולד 1955) הוא צייר, פסל ומדפיס ישראלי בולט, הידוע בשפה פיגורטיבית עשירה שמשלבת הומור, אירוניה ורגש עמוק. יצירותיו עוסקות בנושאים חברתיים, היסטוריים ודתיים, ומציגות דמויות מורכבות המשקפות את החיים והתרבות היהודית. עבודותיו מוצגות במוזיאונים ואוספים בארץ ובעולם.
גאל עוזרי (נולד ב-1955) הוא צייר ישראלי בולט, שמשלב בסגנונו אלמנטים מודרניים עם יסודות קלאסיים. עבודותיו מתאפיינות בצבעוניות עשירה, קומפוזיציות מורכבות ועומק רגשי, ועסוק בנושאים חברתיים ותרבותיים. יצירותיו מוצגות במוזיאונים ובאוספים פרטיים בארץ ובעולם.
הרמן שטרוק (1913–2001) היה צייר וגרפיקאי ישראלי יליד גרמניה, שהביא לאמנות הישראלית השפעות אירופיות לצד מוטיבים מקומיים. עבודותיו משלבות עיצוב גרפי מתקדם עם ציור רגיש ונוף ישראלי, והוא נחשב לחלוץ ומורה משפיע בתחום הגרפיקה בארץ.
הדי קון היא ציירת ישראלית המתמחה בציור פיגורטיבי, עם דגש על דיוקנאות ונופים. יצירותיה מאופיינות ברגישות לפרטים, שימוש מדויק באור וצבע, והבעה רגשית עמוקה. עבודותיה זוכות להערכה בארץ ובעולם, והיא פעילה גם בהוראה והנחיית סדנאות.
חיים סיטון הוא צייר ישראלי שפועל בסגנון פיגורטיבי-ריאליסטי, המתמקד בדמויות, נופים וסצנות יומיומיות. עבודותיו מאופיינות בצבעוניות חמה, מרקם עשיר ורגש עמוק, ומשדרות אינטימיות ורוחניות. הוא מציג תערוכות בארץ ובעולם וזוכה להערכה מקצועית וקהילתית.
יעקב נובוגרודר הוא צייר ישראלי הפועל בסגנון פיגורטיבי-ריאליסטי, המשלב צבעוניות עדינה ורגישות לפרטים. יצירותיו מתמקדות בנופים וטבע, ומשדרות אווירה של שלווה, עומק רגשי ואינטימיות. עבודותיו מוצגות בתערוכות בארץ ובעולם ומוערכות בקרב אספנים ומבקרים.
ראובן רובין (1893–1974) היה אחד מאבות הציור הישראלי, חלוץ אסכולת ארץ-ישראל. סגנונו משלב צבעוניות זוהרת, אווירה נאיבית-מיסטית ונופים ציוניים של ירושלים, הגליל והשטחים הכפריים, עם דגש על דמויות יהודיות וערביות. עבודותיו מביעות אידיליה של הרמוניה פשוטה ויופי טבעי, ומשקפות זיקה עמוקה למורשת התרבותית של הארץ.
יורם לוקוב, יליד 1940 מקיבוץ נען, התחנך בבית הספר לאמנות בצלאל, והפך במהרה לדמות בולטת בעולם האמנות הדינמי של תל אביב. עיצוביו של אלבומים ידועים סימנו את תחילת דרכו, אך שינוי פנימי שחווה בשנות ה-80 הוביל אותו לפנות לעולם הדתי, שם מצא השראה מחד, ומצד שני הזדמנות לחקור את זהותו האמנותית מחדש. דרך הציור הוא מביא לידי ביטוי את המסורת, החיים הקהילתיים והתמימות שבהם — ובכך יצר אוניברסום חזותי משלו, מלא עוצמה ויופי שלך יש בו עומק ורגש.
ינה סוצקבר-קלדרון (1945–2025) הייתה ציירת ישראלית שפעלה בסגנון פיגורטיבי ריאליסטי, ושילבה בעבודותיה זיכרונות אישיים ותצלומים היסטוריים. יצירתה התאפיינה בעומק רגשי, צבעוניות רגישה והקשר היסטורי־משפחתי, תוך התבוננות אינטימית בדמויות ונופים כנושאי זיכרון ונוסטלגיה.
איסה מרקוביץ, ציירת ילידת ארגנטינה המתגוררת ויוצרת בישראל, ידועה בסגנון ריאליסטי עדין עם נגיעה נאיבית וחמימה. ציוריה מתארים רגעים יומיומיים – משפחות, חופים ומפגשים אנושיים – בדגש על קשר, אינטימיות ורגש. עבודותיה מאופיינות בקומפוזיציות נקיות, צבעים חמים ואווירה של שלווה בעולם רועש.
רות שלוס (1922–2013) הייתה ציירת ישראלית בעלת סגנון ריאליסטי-חברתי, שהתמקדה בציור דמויות מהשוליים החברתיים – נשים, ילדים, פליטים ומעוטי יכולת. ילידת גרמניה, היא עלתה לארץ ישראל בשנת 1937 ולמדה בבצלאל ובאקדמיה בפריז. יצירתה הייתה שזורה במחויבות חברתית עמוקה ובחיפוש אחר הצדק והאנושיות.
שלוס הציגה תערוכות רבות בארץ ובחו"ל, ובין השאר הוצגה רטרוספקטיבה במוזיאון הרצליה (1992) ובמשכן לאמנות עין חרוד (2006). היא נודעה ביכולת שלה לתאר כאב אנושי ולשלב את העבר וההווה ביצירותיה, כשהיא שומרת על עקרונות ציור פיגורטיבי עם מבעים חזקים של אנושיות ורגש.
משה ליידר (נולד ב-1945) הוא אמן ישראלי בעל סגנון מופשט-לירי, יליד ברית המועצות, שלמד אמנות במוסקבה ועלה לישראל ב-1978. ציוריו מאופיינים בצבעוניות עזה, תנועה חופשית וטכניקות מגוונות — משמן ועד מדיה מעורבת. עבודותיו הוצגו בתערוכות בארץ ובעולם, והוא נחשב לדמות מרכזית בזירת האמנות המודרנית הישראלית.
ליאה טולצ’ינסקי היא אמנית ישראלית ילידת אזרבייג'ן, שהחלה את דרכה כאדריכלית והתפתחה לציירת פיגורטיבית עם תחושת מקום עוטפת. היא מציגה מתוך עולם פנימי עשיר, עם התמחות בציור נופי עיר והווי אנושי. מאז 2015 היא אחת האמניות הפעילות בישראל, תוך התמודדות עם אתגרים אישיים שהעידו על כוח יצירה והתמדה אמנותית.
נחום גלבוע (1917–2015) היה צייר ומורה לאמנות ישראלי, יליד סופיה שבבולגריה. עלה לארץ בשנת 1939, שירת בפלמ"ח, ולאחר קום המדינה הקדיש את חייו להוראה ולציור. סגנונו מתאפיין בריאליזם פיוטי, בצבעוניות חמה ובתיאור חיי יום-יום בארץ ישראל — שווקים, דמויות מהרחוב, נופי עבודה וחוויות מהעבר הבולגרי. יצירתו מצטיינת בקווים בהירים, הקפדה על פרטים ורגישות אנושית, והוצגה בעשרות תערוכות בארץ ובעולם.
משה קסטל היה אחד מחלוצי האמנות הישראלית, ששילב בין המסורת היהודית העתיקה והסמלים הלאומיים לבין גישה מודרניסטית מופשטת וחומריות אמנותית ייחודית. טכניקותיו, שימוש בבסלט ויצירת relief עם אותיות עתיקות וסמלים ארכאיים, הופכים את יצירתו לסמל של תרבות חזותית־ציונית חדשנית.
לודוויג בלום (1891–1974) היה צייר יהודי–ישראלי יליד מורביה, שכונה "הצייר של ירושלים".
הוא התמקד בציורים ריאליסטיים של נופי הארץ, במיוחד ירושלים, המדבר והקיבוצים.
סגנונו היה קלאסי–אקדמי עם השפעות אימפרסיוניסטיות, דגש על אור טבעי, דיוק בפרטים ואווירה לירית.
יוחנן סימון (1905–1976) היה צייר ישראלי בולט, חבר קבוצת "אופקים חדשים".
סגנונו נע בין ריאליזם חברתי־קיבוצי לציור מודרני ומופשט, בצבעים עשירים ודמויות ברורות.
יצר גם ציורי קיר וזכה בפרסים רבים, בהם פרס דיזנגוף.
מאיר פיצ’חדזה היה מהאמנים הייחודיים שידעו לשלב בין כאב ליופי, בין זיכרון לפיוט. בציוריו יש רוך, עומק, וכנות נדירה – והוא הצליח לבטא באופן אישי ובלתי מתפשר את הסיפור הפרטי שלו, שהוא גם הסיפור של מהגרים, אמנים, ושל נפש אנושית שמחפשת משמעות.
משה צ’אוסקי היה אמן ישראלי יליד פולין, שהחל את דרכו בעולם האמנות באירופה, הצטיין בעבודות שמן על בד עם דמויות ואלמנטים חברתיים־סאטיריים, והציג באופן עצמאי ובינלאומי החל משנות ה‑60–70. יצירותיו הוצגו ונמכרו באופן נרחב בישראל ובעולם, ונשאר חלק מהאוספים המרכזיים בארץ.
נילי שחור היא אמנית פלסטית תושבת מושב שדה ורבורג, שידועה ביצירותיה בשמן על בד בגדלים שונים, עם נושאים מעולמות הטבע והאדמה.
מנשה קדישמן (1932–2015) היה מהאמנים הבולטים והאהובים ביותר בישראל, פסל וצייר פורץ דרך שיצירתו הפכה לאייקון תרבותי.
קים טקאצ' היא אמנית רב-תחומית המשלבת צבע, טקסטורה ותנועה לכדי יצירות שנעות בין הפשטה לרגש טהור.