שמואל עובדיהו (עובדובסקי; 1892–1963) נולד בעיירה ברשאד שבאוקראינה, והביע עניין בציור מגיל צעיר. חסותו של אציל פולני פתחה לו את הדלת – תחילה לוורשה ולאחר מכן ללימודים במינכן (1912–1914), שם סיים את הלימודים בהצטיינות.
לאחר מלחמת העולם הראשונה שימש כמורה לציור בגימנסיה העברית בלודז׳, שנוסדה על ידי ד"ר בראודה.
ב־1924 עלה לארץ ישראל, ושינה את שמו לעובדיהו. הודות לקשריו עם המשורר ח.נ. ביאליק, התקבל ללב התרבות המקומי – ביאליק עזר בהוצאה לאור של סיפורי ילדים, ואף המליץ עליו בענוגות: "קרא את עצמך עובדיהו".
כיום תלויים ציוריו בבית ביאליק בתל אביב.
בשנת 1931 ערך סיור אמנותי בפריז ובערים מרכזיות בפולין, וחזר לארץ להתמסר לנוף המקומי ולקהילה העממית.
סגנונו האמנותי משלב ריאליזם אקדמי עם תנועה לרומנטיקה או אימפרסיוניזם, ונחשב למחבר את הסינתזה הזאת לשפה ציורית אמוציונלית ונעימה לעין.
בציוריו נראה געגוע לנופים מוולדתו לצד קולות חדשים מחיי הארץ – נופי הים, שירת העמל של תל אביב הבונה, הירקון השלו ותחושת רוח המקום בהתגלמות חזותית מיוחדת.
עובדיהו נמנה עם החלוצים והפורצי דרך באמנות הארץ־ישראלית. הציג תערוכות יחיד במוזיאון תל אביב (1933, 1942) ונבחר להענקת פרס דיזנגוף בשנת 1938.
נפטר בתל־אביב בשנת 1963.
