רות שלוס – אמנית של מצפון, צבע וחמלה
(1922–2013)
רות שלוס נולדה בנירנברג, גרמניה, בשנת 1922, במשפחה יהודית מתבוללת ואמידה. כאשר החלו רוחות האנטישמיות לנשוב בעוצמה, עזבה המשפחה את גרמניה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1937. הם התיישבו בכפר שמריהו, שם התחילה רות לפרוח כאמנית צעירה.
את הכשרתה האמנותית רכשה בבצלאל בירושלים, ובהמשך גם בפריז, באקדמיה היוקרתית La Grande Chaumière, שם העמיקה את הבנתה בציור פיגורטיבי. כבר מהשלבים המוקדמים של דרכה היה ברור ששלוס שואפת להשתמש באמנות לא רק כאמצעי ביטוי, אלא ככלי לשינוי חברתי.
במהלך שנות ה-40 וה-50 הייתה פעילה בתנועת השומר הצעיר, וחיה לתקופה בקיבוץ להבות הבשן. אלא שהאידיאולוגיה לא תמיד תאמה את המציאות, והיא עזבה בעקבות חילוקי דעות פוליטיים, ושבה לכפר שמריהו. בתקופה זו שילבה בין עיצוב גרפי – כולל עיצוב סמלים של מפ"ם ושל העיתון "על המשמר" – לבין איור ספרים וציור מתוך מעורבות חברתית עמוקה.
שלוס התמידה בציור מתוך מבט חברתי נוקב: נשים עניות, ילדים מעוטי יכולת, פליטים, דיירי המעברות – כולם זכו למבט אנושי וחומל בעבודותיה. היא לא נמשכה אחרי הזרמים המופשטים שכבשו את עולם האמנות הישראלי בשנות ה־50 וה־60, אלא התמידה בבחירה פיגורטיבית, ישירה, אמיצה – כזו שצורבת בלב.
לאורך השנים הציגה עשרות תערוכות יחיד בארץ ובעולם. ציוריה הופיעו במוזיאונים המרכזיים בישראל: מוזיאון תל אביב, מוזיאון הרצליה, עין חרוד ועוד. ב-1992 הוצגה רטרוספקטיבה חשובה של יצירתה בהרצליה, וב-2006 בעין חרוד.
לקראת סוף חייה המשיכה לצייר בשפה אישית יותר, אך שמרה על אותו מצפן מוסרי. יצירתה המאוחרת, שעשתה שימוש גם בטכניקות דיגיטליות ובאקריליק עז, עדיין התבוננה בעין רגישה על פצעים חברתיים, אך גם נגעה ברובד אישי ורגשי יותר.
רות שלוס נפטרה בשנת 2013, אך יצירתה נותרה חיה, חדה ונוגעת. היא הצליחה בדרכה השקטה אך העיקשת להביא את השוליים אל המרכז – להאיר את המקומות החשוכים בעדשה צלולה, תוך שילוב נדיר בין כישרון ציורי, ערכים מוסריים ורגישות אנושית עמוקה.
