משה קסטל נולד בירושלים ב־1909 למשפחה ספרדית‑יהודית עתיקה שהשתקעה שנים רבות בחברון ובירושלים. בגיל 13 התקבל ללימודים בבצלאל בירושלים ושם גילה כישרון יוצא דופן באמנות.
בשנת 1927 נסע לפריז, שם למד באקדמיה ז'וליאן וב‑École du Louvre, שהה בעיר כ־12–13 שנים והציג בגלריות וסלונים צרפתיים בעלי מוניטין.
בשנת 1940 שב לארץ והתיישב בצפת, שהשפיעה רבות על יצירתו המיסטית והרוחנית, השתתף בקבוצת "אופקים חדשים" (New Horizons), לצד אמנים ביניהם יוסף זריצקי ומארסל ינקו, ותרם לפיתוח האמנות המודרנית הישראלית.
במהלך שנות ה־50 וה־60 פיתח סגנון חדשני שבו שילב סמליות יהודית עתיקה עם אמנות מופשטת ומודרניסטית.
השתמש בחומר ייחודי — בסלט טחון מעורבב בחול ודבק — שנועד ליצור relief ציורי עם רישומי אותיות עבריות עתיקות, סמלים מיתולוגיים וסמלים קנאניים.
זכה בפרס דיזנגוף (1946), ובפרסים בינלאומיים כולל מדליה בביאנלה של סאו פאולו, ברזיל.
יצירותיו — כולל ציורי קיר ומרלים — פזורים בבניינים ציבוריים חשובים: הכניסה של הכנסת, משכן נשיא המדינה, מרכז הבנייני, וכן בית אל על במרכז רוקפלר בניו יורק.
נפטר ב־1991 והשאיר אחריו השפעה עמוקה על האמנות הישראלית והמוסדות של תרבות החזות בישראל.