משה צ'אוסקי (1935–2014) היה צייר ופסל יהודי–ישראלי שפעל בעיקר במחצית הראשונה של המאה ה-20. הוא נחשב לאחד מאמני הדור הראשון שפעלו בארץ ישראל ותרמו לעיצוב הזהות האמנותית המקומית.
נולד באוגוסט 1935 בעיר וילנה שבפולין, בן יחיד למשפחה יהודית. למד אמנות באקדמיה בוילנה, וזכה ב־1953 בפרס הראשון לאמנים צעירים.
בשנת 1959 עלה לישראל יחד עם אשתו עדה גרודצקי, והתיישב במעברות הרצליה. בשנותיו הראשונות בארץ עבד כמורה לאמנות ולאחר מכן כקריקטוריסט בעיתון ידיעות אחרונות עד 1965.
החל מ־1968 החל להציג תערוכות יחיד בארץ ובחו"ל, כולל בתל אביב, וושינגטון, קלן, קיסריה, טורונטו ועוד. יציג בתערוכות קבוצתיות גם בברגעים מרכזיים באקספו עולמיים כמו ניו‑יורק, לוס אנג'לס ופרנקפורט.
נזכר בתקשורת ישראלית ורחבי העולם, כולל כתבות בעיתונות האמנותית כמו The New York Times, ושירת גם ברדיו וטלוויזיה הישראלית.
יצירותיו נדגמו ונקנו על ידי אספנים פרטיים וציבוריים – כמו משרד ראש הממשלה, בנק הפועלים וחברות ביטוח בישראל ומחוצה לה.
עבודותיו עסקו בנושאים כמו:
-
-
הנוף הארץ-ישראלי – עצים, שדות, נוף הררי ומדברי.
-
דיוקנאות של אנשי היישוב – חלוצים, איכרים, אנשי רוח.
-
מוטיבים יהודיים ומסורתיים – כולל סמלים מהעולם היהודי בגולה.
סגנון אמנותי
-
סגנונו של צ'אוסקי נע בין אקספרסיוניזם לבין ריאליזם ציורי.
-
בציוריו ניכרת השפעה אירופאית, במיוחד מהזרמים הרוסיים והגרמניים של תחילת המאה ה-20.
-
השתמש בצבעים עזים ובקווים חזקים כדי לבטא תחושת תנועה, עומק ורגש.
-
בפסליו – אם כי נותרו מהם פחות – הדגיש את הגוף האנושי ואת הקשר בין חומר לרוח.
-
-
