יוחנן סימון (1905–1976) היה צייר ישראלי בולט, חבר קבוצת אופקים חדשים. נולד בברלין ולמד אמנות בגרמניה ובצרפת. בתחילת דרכו עבד כמאייר וכמעצב גרפי בניו יורק, שם גם שיתף פעולה עם האמן דייגו ריברה.
ב־1936 עלה לארץ והצטרף לקיבוץ גן שמואל. ציוריו בתקופה זו התמקדו בחיי הקיבוץ ובאידיאלים סוציאליסטיים ברוח הזמן. בשנות ה־50 עבר לתל אביב, סגנונו נעשה צבעוני ומופשט יותר, בהשפעת מסעותיו בדרום אמריקה.
סימון יצר גם ציורי קיר ציבוריים חשובים וזכה בפרסים רבים, בהם פרס דיזנגוף. הוא נחשב לדמות מרכזית באמנות הישראלית המוקדמת.
יוחנן סימון צייר בעיקר בסגנון ריאליסטי–חברתי בתקופת חייו בקיבוץ, תוך הדגשה של חיי עבודה, שוויון וחיי קהילה. הציורים היו ברורים, צבעוניים, נגישים, עם קומפוזיציות פשוטות יחסית ואווירה אופטימית. הוא השתמש בטכניקות של ציור שמן על בד, ולעיתים יצר גם ציורי קיר (Murals).
לאחר שעבר לתל אביב בשנות ה־50, סגנונו השתנה – נעשה מודרני, מופשט וחופשי יותר, עם צבעים עזים, קווים מעוגלים ותחושת תנועה. בציורים המאוחרים ניכרת השפעה של האמנות הלטינו־אמריקאית וגם השראות סוריאליסטיות. לאורך כל הקריירה שמר על גישה ציורית "נרטיבית" – כזו שמספרת סיפור חזותי ברור.
