אנה טיכו (1894–1980) נולדה בברנו שבמורביה (כיום בצ’כיה) והחלה את דרכה האמנותית בלימודים בוינה אצל ארנסט נובק. בשנת 1912 עלתה ארצה והתיישבה בירושלים, שם פגשה את בעלה – רופא העיניים ד"ר אלברט טיכו, לו הייתה גם קרובת משפחה.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כשהבעל גויס לדמשק, חלתה אנה בטיפוס; זמן ההחלמה חידי בה חזרה לצייר במרץ, כאשר התחילה ליצור רישומים של נופים מסביב — מה שהוביל לפורמט האמנותי שזיהה אותה.
שנות העשרים והשלושים החלה לתעד את נופי גבעות ירושלים וסביבתה, סמטאותיה ותושביה בדייקנות רגשית. כל אלה הובילו אותה לתערוכות יחיד בארץ ובאירופה.
ב־1924 רכשו בני הזוג את בית הטיכו בירושלים — אשר הפך למרכז תרבותי מושך אמנים ולימים נתרם למוזיאון ישראל, והפך לסניף מוזיאון וגלריה ציבורית.
בימי שיא הקריירה שלה, זכתה בפרסים משמעותיים: פרס דיזנגוף (1940), יקירת ירושלים (1970), פרס סנדברג (1975) ופרס ישראל לאמנות (1980).
היא נפטרה בירושלים ב־1980, והותירה את מורשתה האמנותית וביתה לציבור, לשמש מרכז השראה וחיבור לנוף ירושלים העתיק ואמנות הפנים של העיר.
