נילי שחור היא אמנית פלסטית תושבת מושב שדה ורבורג, שידועה ביצירותיה בשמן על בד בגדלים שונים, עם נושאים מעולמות הטבע והאדמה.

משה צ’אוסקי היה אמן ישראלי יליד פולין, שהחל את דרכו בעולם האמנות באירופה, הצטיין בעבודות שמן על בד עם דמויות ואלמנטים חברתיים־סאטיריים, והציג באופן עצמאי ובינלאומי החל משנות ה‑60–70. יצירותיו הוצגו ונמכרו באופן נרחב בישראל ובעולם, ונשאר חלק מהאוספים המרכזיים בארץ.

יוחנן סימון (1905–1976) היה צייר ישראלי בולט, חבר קבוצת "אופקים חדשים". סגנונו נע בין ריאליזם חברתי־קיבוצי לציור מודרני ומופשט, בצבעים עשירים ודמויות ברורות. יצר גם ציורי קיר וזכה בפרסים רבים, בהם פרס דיזנגוף.

לודוויג בלום (1891–1974) היה צייר יהודי–ישראלי יליד מורביה, שכונה "הצייר של ירושלים". הוא התמקד בציורים ריאליסטיים של נופי הארץ, במיוחד ירושלים, המדבר והקיבוצים. סגנונו היה קלאסי–אקדמי עם השפעות אימפרסיוניסטיות, דגש על אור טבעי, דיוק בפרטים ואווירה לירית.

משה קסטל היה אחד מחלוצי האמנות הישראלית, ששילב בין המסורת היהודית העתיקה והסמלים הלאומיים לבין גישה מודרניסטית מופשטת וחומריות אמנותית ייחודית. טכניקותיו, שימוש בבסלט ויצירת relief עם אותיות עתיקות וסמלים ארכאיים, הופכים את יצירתו לסמל של תרבות חזותית־ציונית חדשנית.

נחום גלבוע (1917–2015) היה צייר ומורה לאמנות ישראלי, יליד סופיה שבבולגריה. עלה לארץ בשנת 1939, שירת בפלמ"ח, ולאחר קום המדינה הקדיש את חייו להוראה ולציור. סגנונו מתאפיין בריאליזם פיוטי, בצבעוניות חמה ובתיאור חיי יום-יום בארץ ישראל — שווקים, דמויות מהרחוב, נופי עבודה וחוויות מהעבר הבולגרי. יצירתו מצטיינת בקווים בהירים, הקפדה על פרטים ורגישות אנושית, והוצגה בעשרות תערוכות בארץ ובעולם.

ליאה טולצ’ינסקי היא אמנית ישראלית ילידת אזרבייג'ן, שהחלה את דרכה כאדריכלית והתפתחה לציירת פיגורטיבית עם תחושת מקום עוטפת. היא מציגה מתוך עולם פנימי עשיר, עם התמחות בציור נופי עיר והווי אנושי. מאז 2015 היא אחת האמניות הפעילות בישראל, תוך התמודדות עם אתגרים אישיים שהעידו על כוח יצירה והתמדה אמנותית.

משה ליידר (נולד ב-1945) הוא אמן ישראלי בעל סגנון מופשט-לירי, יליד ברית המועצות, שלמד אמנות במוסקבה ועלה לישראל ב-1978. ציוריו מאופיינים בצבעוניות עזה, תנועה חופשית וטכניקות מגוונות — משמן ועד מדיה מעורבת. עבודותיו הוצגו בתערוכות בארץ ובעולם, והוא נחשב לדמות מרכזית בזירת האמנות המודרנית הישראלית.

רות שלוס (1922–2013) הייתה ציירת ישראלית בעלת סגנון ריאליסטי-חברתי, שהתמקדה בציור דמויות מהשוליים החברתיים – נשים, ילדים, פליטים ומעוטי יכולת. ילידת גרמניה, היא עלתה לארץ ישראל בשנת 1937 ולמדה בבצלאל ובאקדמיה בפריז. יצירתה הייתה שזורה במחויבות חברתית עמוקה ובחיפוש אחר הצדק והאנושיות. שלוס הציגה תערוכות רבות בארץ ובחו"ל, ובין השאר הוצגה רטרוספקטיבה במוזיאון הרצליה (1992) ובמשכן לאמנות עין חרוד (2006). היא נודעה ביכולת שלה לתאר כאב אנושי ולשלב את העבר וההווה ביצירותיה, כשהיא שומרת על עקרונות ציור פיגורטיבי עם מבעים חזקים של אנושיות ורגש.

איסה מרקוביץ, ציירת ילידת ארגנטינה המתגוררת ויוצרת בישראל, ידועה בסגנון ריאליסטי עדין עם נגיעה נאיבית וחמימה. ציוריה מתארים רגעים יומיומיים – משפחות, חופים ומפגשים אנושיים – בדגש על קשר, אינטימיות ורגש. עבודותיה מאופיינות בקומפוזיציות נקיות, צבעים חמים ואווירה של שלווה בעולם רועש.