“אני נוסעת בעקבות פסלי”
האמנית אירית ביבר משלבת בפסליה שמחת חיים ודמיון עשיר
ד”ר נגה רוזנפרב
אירית ביבר לבית גרוסמן נולדה בארץ וגדלה בשכונת נווה צה”ל בתל אביב כבת לאב איש צבא קבע
“כבר כילדה נהגתי להביא הביתה כל מיני גרוטאות על מנת לבנות מהם פסלים. באחת הפעמים פירקתי את מכשיר הרדיו מפני שרציתי לראות את האיש שבפנים. אמא שלי הייתה מאוד מודאגת שהרסתי את המכשיר אבל הרכבתי אותו בחזרה והרדיו עבד.”
היא למדה בתיכון עירוני ג’ בתל אביב ובגיל 14 עברה לגבעתיים ומאז היא כאן. לאחר השחרור מצה”ל נרשמה ללימודי הנדסאי אדריכלות באורט טכניקום ועבדה בכך מספר שנים עד לנישואיה עם מאיר. בעקבות המיתון התקשתה למצוא עבודה והחליטה להקדיש את זמנה לגידול ילדיה לירן, רועי וברק
“הפיסול שלי הוא אקלקטי, כלומר אני משלבת יחדיו תרבויות שונות וסגנונות שונים עם דמיון והומור או הקפאה של רגע מהחיים”



“מיקסים של חוויות של החיים”
כשילדיה התבגרו יצאה להגשים את החלום והלכה ללמוד בסדנת ריתוך והלחמה.
“מאז ומתמיד אהבתי את הברזל. התאהבתי בחומר במיוחד כשהמתכת שינתה את מצב הצבירה שלה והפכה נוזלית. לפני כחמש שנים התחלתי ללמוד אצל האמן והמורה אלכס צ’רקוב ומצאתי את ייעודי. אני נהנית ליצור, לפסל, לעסוק בחומר. בכל פעם אני מנסה טכניקות חדשות כמו למשל יציקות גבס ושעווה ובקרוב אני מתכוונת ללמוד צורפות.”
במשך כשלוש שנים החביאה את הפסלים שלה בבית – “חשבתי שהם לא מספיק איכותיים, לא מספיק טובים, היה לי קשה להיפרד מהם ושמרתי אותם לעצמי כאקט של רכושנות…”
מאז הספיקה להציג את הפסלים שלה במספר תערוכות בארץ ובחו”ל ולאחרונה שבה מארה”ב, שם הציגה את פסליה במיאמי פלורידה ואף קטפה פרס בתערוכת אמנות בסן דייגו בקליפורניה.
“לרוב הפסלים שאני מפסלת יש סיפור מאחוריהם – דמותו של האיש עם המקטרת נצרב בזיכרון שלי בביקור בפאב באנגליה, ותבליט של איש מחזיק חבית בירה לכד את עיני בקיר באיטליה. כשטיילנו בשווקים של סין, ראיתי שני סינים שישבו ליד מרכולתם ושתקו במשך זמן רב. כשהתחלתי לפסל, זכרתי אותם ופיסלתי אותם. אני מתכננת לפסל גם את דמותה של אישה קטנה מקומטת שסחבה סל ענק והדהימה אותי.

רחוב שדרות שאול המלך 19, תל אביב יפו
טלפון: 03-657-1000



שעות פתיחה:
שעות פעילות המשכן